מתודולוגיה, אסמכתאות ושרשרת ההסקה

מומחה עשוי לציין שיטה מוכרת בלי להראות כיצד יושמה. בודקים את השלבים, המדידות, בחירת המדגם והחריגות. אם הסתמך על תקן, נוהל או מאמר, יש לזהות מהדורה וסעיף רלוונטי ולא להסתפק בשם כללי.

אין להניח שכל מקור מקצועי מחייב משפטית או מתאים לכל מצב. החקירה צריכה לברר את מעמדו המקצועי, הנחות היסוד שלו והסיבה לבחירתו במקרה המסוים. ההכרעה בדבר תחולה משפטית מחייבת ניתוח נפרד.

אפשר לשחזר חישוב המבוסס על נתונים שגויים. לכן בודקים בנפרד את אמינות הנתונים ואת פעולת החישוב. טבלה מסודרת ותוצאה עם ספרות רבות אחרי הנקודה אינן מבטיחות דיוק.

בתרחיש חשבונאי, עלייה בהכנסות בתקופה מסוימת אינה מוכיחה שהפרה נטענת לא גרמה נזק. יש לבחון תקופות השוואה, הוצאות ושינויים בפעילות. מנגד, ירידה אינה מוכיחה לבדה קשר סיבתי. המומחה צריך להסביר את הדרך בין הנתון למסקנה.

כאשר המסקנה תלויה בהנחה, בודקים מה קורה בטווח סביר של ערכים. אין לשנות ערכים באופן שרירותי רק כדי לקבל תוצאה רצויה. הטווח צריך בסיס מקצועי.

אם שינוי קטן בהנחה משנה מאוד את התוצאה, הדבר עשוי להצדיק הצגת טווח או זהירות במסקנה. זו אינה בהכרח הפרכה של השיטה, אלא נתון על יציבותה.

מתודולוגיה אינה רק שם של שיטה. צריך להבין אילו תצפיות נכללו, אילו הושמטו ולמה, מהי יחידת המדידה וכיצד עוברים מן המדגם לכלל. מדגם יכול להיות שימושי גם אם אינו גדול, אך היכולת להסיק ממנו תלויה באופן בחירתו ובמטרת הבדיקה.

בתרחיש בדוי, מומחה בדק חמישה אריחים שהלקוח בחר מתוך אולם גדול. לפני שמתווכחים על התוצאה בודקים אם הבחירה מייצגת את כל האולם או רק את מוקדי התלונה. תוצאה נכונה בחמשת האריחים אינה מוכיחה לבדה את שיעור הליקוי בכל השטח.

חישוב דורש גם עקביות ביחידות: אחוזים לעומת נקודות אחוז, מחיר ליחידה לעומת מחיר לשטח, נתון חודשי לעומת שנתי. שגיאת יחידות יכולה להיות מהותית, אך יש לחשב את השפעתה בפועל. אין להסתפק בהצגת שגיאה טכנית ובהנחה שכל המסקנות בטלות.

מקור מקצועי נקרא בהקשרו. אם מסתמכים על תקן או מאמר, מזהים את המהדורה, התנאים והסעיף, ובוחנים אם הוא עוסק באותה שאלה. אין להסיק משם מוכר שהיישום נכון, ואין להסיק שהמקור מחייב משפטית בלי בחינה נפרדת.

כדי להציג שגיאה, כדאי להכין חישוב חלופי שקוף: נתון המקור, הפעולה והתוצאה. כאשר אין בסיס מקצועי לתיקון, מבקשים הסבר ולא מאלתרים נוסחה באולם. עוצמת הטענה נגזרת מן ההשפעה שהוכחה, לא מן המבוכה שיצרה הטעות.