מניעת תיאום גרסאות והשפעה פסולה

גם אם עד מוכן לשוחח, עורך הדין צריך לבדוק שמותר לו לפנות אליו. לפי כלל 37(ב), כשידוע שהאדם עומד להעיד מטעם הצד האחר, שיחה הקשורה לעדותו דורשת את הסכמת הצד האחר. אם אותו צד מיוצג, נדרשת הסכמת עורך דינו. כלל 25 עוסק בנפרד בפנייה לצד אחר שהוא עצמו מיוצג. צריך לבדוק איזה מן הכללים חל, ולעיתים שניהם רלוונטיים.

לכלל 37 יש חריגים, אך הם אינם היתר כללי לפנות לכל עד. החריגים שבכלל 37(ג) עוסקת במצב שבו עורך הדין עומד להזמין מטעם לקוחו אדם שהוזמן להעיד מטעם צד אחר. היא כוללת, בין היתר, את הלקוח ובעלי תפקידים מסוימים בתאגיד, היתר של הגורם המוסמך ובמשפט אזרחי עד שפעל מטעם הלקוח בנושא המשפט. צריך לבדוק את תנאי החריג המסוים, ולא להניח שכל עובד לשעבר נכנס אליו.

לפני הפנייה מתעדים מי הזמין את העד, מטעם מי צפוי להעיד, מה נושא השיחה ומה הבסיס להיתר. אם נדרשת הסכמה, מקבלים אותה לפני השיחה. גם שיחה מותרת אינה מתירה תיאום גרסאות, הטעיה או תמורה לעדות המותנית בתוצאות המשפט.

מותר וצריך לתאם הגעה, מסמכים והתאמות, לפי הדין החל ולהחלטות. הסיכון מתחיל כאשר התיאום מבקש לייצר זיכרון משותף או להחליט מה כולם יאמרו. יש להבחין בין שיתוף מסמך קיים לבין הסכמה על תיאור עובדות שאינו ידוע לכל עד.

בפגישת הכנה מתעדים מה מקור כל פרט. אם העד אומר שכך סיפר לו אדם אחר, אין לנסח זאת כאירוע שראה. ההבחנה צריכה להישמר גם כשהתוכן תומך בלקוח.

אין להשלים גרסה חסרה באמצעות עד אחר או להציע לעד להסתיר את דרך הכנתו. יש לעצור את הבירור, לבחון את החובות המקצועיות ולפעול באופן שאינו מטעה.

התוצר הראוי הוא עדות נאמנה למקור הידיעה של כל אדם. עקביות שנוצרת מתוך דיוק עדיפה על אחידות מלאכותית.

בתרחיש בדוי שני עובדים משוחחים לפני פגישה עם עורך הדין ומגיעים להסכמה על תאריך. אין למחוק מן התיעוד את העובדה שהמועד נלמד מהשיחה. בודקים אם יש יומן או מסמך ומה ידע כל אחד קודם. הסכמה בין עדים אינה הופכת כשלעצמה את התאריך לנכון.

בהצגת מסמך לעד מבררים תחילה אם הוא מכיר אותו, ולא מספרים לו מראש מה עד אחר אמר עליו. אם נדרשת בדיקה משותפת מסיבה עניינית, שומרים על הבחנה בין מקור המידע לבין התגובה אליו. אין להורות לעדים להתאים פרטים כדי להיראות עקביים.

דמיון בנוסח אינו מוכיח לבדו תיאום פסול, שכן תצהירים עשויים להיערך בסיוע אותו מנסח. חיסיון הוא הגנה משפטית מפני גילוי מידע. לעומת זאת, פרט שגוי משותף או מקור שאיש מהעדים לא פגש מצדיקים בירור ממוקד של הדרך שבה הגיע המידע. גם כאן יש לשמור על חיסיון ועל גבולות השאלות.

כאשר מתגלה ערבוב מקורות, אין לתקן אותו באמצעות שיחה נוספת שמייצרת אחידות. מפרידים את הידיעות, בודקים תיעוד חיצוני ובוחנים את החובות והצעדים הנדרשים. המטרה היא תשתית אמינה, גם אם התוצאה היא שגרסאות העדים שונות בפרט מסוים.