טבלת סתירות וציר זמן

ציר הזמן מסדר אירועים; טבלת הסתירות משווה גרסאות. אין להפוך כל פער כרונולוגי לסתירה. לכל אירוע יש מקור ולכל סתירה שתי אמירות שניתן להשוות ביניהן.

מזהה אחיד למסמכים מאפשר לחבר בין הטבלאות בלי להעתיק טקסט שוב ושוב. כאשר מתעדכן מועד, רושמים את מקור העדכון ולא מוחקים בשקט את ההערכה הקודמת.

לקוח זוכר ששלח הודעה לפני הפגישה, אך תאריך ההודעה מאוחר ממנה. בודקים אם הייתה הודעה קודמת, אם מדובר בהעברה חוזרת ואם מועד הפגישה ודאי. רק לאחר הבירור קובעים אם נותרה סתירה.

אם אין פתרון, מסמנים את הפער ואת חשיבותו. אין לשנות את מועד הפגישה מתוך השערה כדי ליישב את הסיפור. לפעמים נכון לצמצם את הטענה לגבי סדר האירועים.

לכל סתירה מציינים את ההשפעה האפשרית על רכיב התביעה או ההגנה. אם אין השפעה, ייתכן שאין צורך לחקור עליה.

בסיכומים מציגים רק את הפערים שנותרו אחרי ההסברים. טבלת העבודה אינה רשימת האשמות שיש להעביר בשלמותה לבית המשפט.

בתרגיל בדוי מופיעים שני תאריכים על מסמך ואישור. לאחר הבדיקה מתברר שאחד הוא תאריך הפקה והשני תאריך מסירה. הטבלה צריכה למחוק את תווית הסתירה ולהחליף אותה בשאלה שנותרה על מועד הקבלה. אין לשמור טענה שהתבררה כשגויה רק משום שכבר הושקעה בה עבודה.

לצד סתירות אפשר לרשום חסרים, אך לסמן שהם קטגוריה אחרת. העדר מסמך אינו תמיד סותר גרסה; ייתכן שהוא מחליש אותה או מצדיק בירור. גם שתיקה בתכתובת אינה בהכרח הכחשה של אירוע שלא היה צורך להזכיר בה.

לכל שורה בציר הזמן מציינים גם רמת ודאות: מועד מתועד, הערכה או טווח. תאריך שנלמד משיחה מאוחרת אינו מקבל אותו מעמד כמו נתון שנרשם בזמן אמת. כשמועד משתנה, שומרים עקבה של המקור והתיקון.

מסמך יכול לשאת כמה מועדים נכונים בעת ובעונה אחת: יצירה, חתימה, משלוח, הפקה וקבלה. טבלת הסתירות צריכה להשוות אירועים מאותו סוג או להסביר מדוע היחס ביניהם חשוב. השוואה שאינה מבדילה ביניהם עלולה לייצר פער שאינו קיים.