דילוג לתוכן הפרק
חזרה לתוכן העניינים

חלק: מצבי חקירה מורכבים • פרק 26

חקירת עד שאינו זוכר

פתיחת פרק זה בתצוגת דפדוף
זמן קריאה משוער: 3 דקות

״אינני זוכר״ יכולה להתייחס לשעה, לתאריך או לפגישה כולה. אלה תשובות שונות שדורשות בירור שונה. המטרה אינה לגרום לעד להמציא זיכרון, אלא להבין מה נותר בזיכרונו ומה אפשר ללמוד מן המסמכים.

תוכן הפרק
  1. איזה סוג של אי־זיכרון
  2. אין להפוך חוסר זיכרון להודאה
  3. תוצר חקירה מצומצם ומועיל
  4. ארבע משמעויות אפשריות לאיני זוכר
  5. מה אפשר ללמוד מן העדות

איזה סוג של אי־זיכרון

יש הבדל בין איני זוכר את האירוע, אני זוכר את האירוע אך לא את התאריך, ואיני יודע אם הייתי שם. כל תשובה מובילה לבירור אחר. שאלה כללית מדוע אינך זוכר אינה תמיד מועילה. עדיף לתחום את הפרט ולברר אם יש מקור שעשוי לסייע.

אם מוצג מסמך, שואלים אם הוא מרענן זיכרון אישי או שהעד רק קורא את הכתוב. אין לזהות אוטומטית קריאה עם היזכרות. עד רשאי לדעת עובדה ממסמך בלי לזכור את התרחשותה, אך יש להציג את מקור הידיעה במדויק.

אין להפוך חוסר זיכרון להודאה

עד שאינו זוכר שקיבל מכתב אינו בהכרח מכחיש שקיבל אותו. מנגד, חוסר זיכרון אינו אישור שהמכתב נמסר. בוחנים רישומי משלוח, תגובות ומסמכים נוספים. ההכרעה נעשית במכלול.

כאשר הזיכרון סלקטיבי, בודקים אם יש הסבר ענייני. אירוע חריג עשוי להיזכר טוב יותר משגרה. הפער עשוי לעורר שאלה, אך אינו מוכיח לבדו התחמקות. יש להראות מדוע הפרט הנשכח חשוב ומה התמיכה החיצונית לגביו.

תוצר חקירה מצומצם ומועיל

לעיתים ההישג הוא להראות שאין לעד זיכרון עצמאי שעליו ניתן לבסס אמירה מוחלטת בתצהיר. יש לברר כיצד נוסחה האמירה ועל סמך מה אושרה.

אין להציע לעד עובדות שוב ושוב עד שיאמץ אותן. לאחר בירור הוגן של המקורות עוברים לראיות האחרות, ומשאירים את שאלת המשקל להכרעה.

ארבע משמעויות אפשריות לאיני זוכר

תשובת איני זוכר עשויה להתייחס לפרט שולי, לאירוע כולו, לזיכרון שלא נוצר מלכתחילה או להבדל בין ידיעה נוכחית לבין זיכרון אישי. שאלת ההמשך צריכה לברר איזה מצב עומד לפנינו. חזרה על אותה שאלה בקול חזק יותר אינה יוצרת זיכרון אמין.

בתרחיש בדוי, עד אינו זוכר פגישה אך מזהה תרשומת שכתב באותו יום. מבררים את זיהוי התרשומת, נסיבות עריכתה והאם העיון מעורר זיכרון עצמאי. אם הוא רק קורא את הנייר, חשוב שהדבר יהיה ברור. שאלת השימוש במסמך נבחנת לפי דיני הראיות והחלטות בית המשפט.

אפשר לבדוק אם קיימים עוגנים ניטרליים כגון יומן, משמרת או נסיעה, בלי להציע את התשובה הרצויה. עוגן יכול לצמצם מועד אך לא להוכיח את תוכן השיחה. אם הזיכרון נותר חסר, מסמנים את הגבול ועוברים למקור אחר.

מה אפשר ללמוד מן העדות

אפשר לקבע היעדר זיכרון בלי לבקש הודאה באירוע: ״היום אינך זוכר אם התקיימה השיחה; האמירה בתצהיר מבוססת על היומן?״ אם זה אכן מה שהעד משיב, זהו הבסיס שיש לרשום. לאחר מכן בוחנים את היומן, את נסיבות עריכתו ואת הדרך המותרת להשתמש בו.

הטיעון יכול להיות שאין לעד זיכרון עצמאי התומך בנוסח מוחלט, ולא שהוכח ההפך. אם קיימת תגובה בזמן אמת או אסמכתה עצמאית, יש לבחון אותה גם כשהעד אינו זוכר. חסר בזיכרון של אדם אחד אינו מוחק את יתר התיק.

רשימת בדיקה לפרק

  1. 1הגדירו את גבול השכחה.
  2. 2השתמשו במקור מזוהה.
  3. 3הפרידו זיכרון מהרגל.
  4. 4אל תסכמו שכחה כהכחשה.

גבול מקצועי ואתי

אל תציעו לעד פרטי אירוע ואז תציגו את הסכמתו כזיכרון עצמאי.

גרסת HTML לקריאה ללא JavaScript

דוגמה לימודית בדויה — אינה פסק דין ואינה תיק לקוח

תרחיש וניתוח מעשי

עד אינו זוכר מסירה אך מזהה את חתימתו ביומן. יש לברר אם נהג לחתום רק לאחר קבלה, אם אחרים השתמשו בחותמת ומה הוא יכול לאשר היום. אין צורך לכפות עליו זיכרון שאינו קיים.

שאלות עבודה וחקירה לדוגמה

  1. מה במסמך מעורר אצלך זיכרון?
  2. האם אתה זוכר או קורא כעת?
  3. כיצד נהגת לתעד מסירה באותה תקופה?

יש להתאים את הניסוח למקור הידיעה, לראיות ולהחלטות בתיק.

מקורות והפניות לעיון

הקישורים לחקיקה מפנים לנוסחים במאגר ויקיטקסט. לעניין הנוסח המחייב יש לעיין בפרסום הרשמי ובהוראות התחולה.

הספר נועד לעיון ולהדרכה מקצועית ואינו תחליף לייעוץ משפטי בנסיבותיו של מקרה מסוים. יישום האמור בו מחייב עיון בדין החל ובהחלטות בית המשפט.