חקירת עד משפחה או מקורב

בן משפחה עשוי להיות העד היחיד לשיחה, אך גם מעורב רגשית בתוצאה. מתחילים בשאלה אם נכח ואיזה חלק שמע, לפני בירור הקשר. אין צורך להציג אהבה, נאמנות או סיוע משפחתי כפגם מוסרי.

יש להבחין בין שיחה שהעד שמע לבין מידע שקיבל לאחריה. תיאור עקבי של כמה בני משפחה אינו בהכרח כמה מקורות עצמאיים אם כולם ניזונו מאותו אדם. החקירה תברר את מסלול המידע בלי להניח מראש תיאום.

בתרחיש לימודי נטען שהובטח לבן סכום כסף בארוחה משפחתית. בודקים מי ישב ליד הדובר, מה נאמר לפני ואחרי, אם ההבטחה הייתה מותנית ואם נרשמה לאחר מכן. זיכרון של האווירה אינו תחליף לנוסח הרלוונטי.

כאשר העד אינו זוכר מילים מדויקות, אין לדרוש ממנו לשחזר ציטוט כאילו הוקלט. אפשר לברר את התוכן שהוא זוכר ואת מידת הביטחון בו. ההבחנה בין ציטוט לפרשנות צריכה להופיע גם בטיעון.

שאלות על סכסוכים משפחתיים אחרים מוצדקות רק אם יש להן קשר ענייני מוכר למחלוקת או למהימנות. הרחבה ללא צורך עלולה להכביד ולפגוע באנשים שאינם צדדים.

סעיף 54 לפקודת הראיות מתייחס גם לקרובים המנויים בו, בתנאי הסעיף. זהו בסיס לבדוק את ההנמקה והתמיכה, ולא היתר להתייחס לעדות קרוב כחסרת ערך מראש.

בני משפחה ומקורבים עשויים להיות נוכחים בשיחות שבעלי מקצוע לא שמעו. הקרבה אינה שוללת את ערך העדות, אך דורשת בירור של נוכחות, תפקיד וזיקה לתוצאה. יש להבחין בין ידיעה על האירוע לבין ידיעה על האופן שבו בעל הדין סיפר אותו בבית.

בתרחיש בדוי, בת זוג מספרת שהנתבע התחייב להחזיר הלוואה. היא נכחה בשיחת טלפון על רמקול, אך לא בהעברת הכסף. החקירה תברר מי הפעיל את הרמקול, מה שמעה ואיזה חלק מהשיחה החמיצה. את ההעברה ואת תנאיה יש לבחון גם ממקורות אחרים.

יש לשמור על גבול רלוונטיות ברור כשנוגעים ביחסים אישיים. שאלה על ניהול חשבון משותף יכולה להיות רלוונטית למקור הכספים; פרטים אינטימיים שאין להם קשר לשאלה שבמחלוקת אינם נעשים מוצדקים בגלל הקרבה המשפחתית. אם נדרשת חשיפה רגישה, בוחנים צמצום והגנות מתאימות.

כדי לבדוק אם יש כמה מקורות עצמאיים, משרטטים את מסלול המידע: מי היה בשיחה, מי שמע אחר כך וממי. שלושה עדים שחוזרים על דברי בעל הדין אינם בהכרח שלוש תצפיות. מנגד, שיחה משותפת לאחר האירוע אינה מוכיחה כשלעצמה תיאום פסול; צריך לזהות מה השתנה ומאין הגיע.

סעיף 54(2) מתייחס לקרובים המנויים בו בהקשר של עדות יחידה ובתנאי הסעיף. אין להסיק ממנו שכל מקורב פסול או שכל עדות כזו מחייבת דחייה. ההבחנה המעשית נותרת בין עובדה שנקלטה, פרשנות שניתנה ותמיכה חיצונית שנמצאה.