תקציר פסק הדין
המבקש (בן) עתר נגד המשיב (אביו) וביקש לקבוע כי הבורר שמונה ביניהם אינו מוסמך לדון בסכסוך, בטענה שתניית הבוררות בהסכם ביניהם אינה חלה על יחסיהם הפנימיים אלא רק על יחסיהם מול צדדים שלישיים, וכן בטענה כי החלטה קודמת של שופט מחוזי קבעה את סמכות בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי התנהגות המבקש, שהשתתף בהליכי הבוררות ללא מחאה, מלמדת על הסכמתו לסמכות הבורר ועל פרשנות מרחיבה של תניית הבוררות. בנוסף, נקבע כי ההחלטה הקודמת של השופט אורנשטיין לא היוותה מעשה בית דין לעניין סמכות הבוררות.
הרקע העובדתי
הצדדים (אב ובנו) חתמו על הסכם הכולל תניית בוררות לכל סכסוך הנובע ממנו. לאחר שהתגלע סכסוך, פנה האב למינוי בורר. הבן התעלם ממכתבי האב, מונה בורר, והבן אף פנה לבורר בבקשות דחייה והשתתף בישיבה מקדמית. רק לאחר הישיבה טען הבן כי לבורר אין סמכות וכי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. הבורר דחה את טענותיו, ובית המשפט קמא אישר החלטה זו. בבקשת רשות הערעור, דחה בית המשפט המחוזי את טענות הבן.
השאלה המשפטית
האם קיימת סמכות לבורר לדון בסכסוך בין צדדים להסכם, והאם המבקש מנוע מלטעון לחוסר סמכות לאחר שהשתתף באופן פעיל בהליכי הבוררות?
הכרעת בית המשפט
בקשת רשות הערעור נדחתה. נקבע כי לא מדובר בשאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי התנהגות המבקש מלמדת על הסכמתו המשתמעת לסמכות הבורר.
העיקרון המשפטי
כאשר קיימת תניית בוררות, הפרשנות המועדפת היא זו שנוטה לבירור הסכסוך בבוררות. השתתפות פעילה בהליך בוררות, כולל בקשות דחייה והתייצבות לישיבות, מונעת מהצד המשתתף מלטעון בדיעבד לחוסר סמכות של הבורר.
המשמעות המעשית
צדדים להסכם צריכים להעלות טענות בדבר היעדר סמכות בורר בהזדמנות הראשונה. התנהגות בשטח (התייצבות לדיונים) יכולה להוות 'הסכמה מכללא' לסמכות הבורר, גם אם לשון ההסכם המקורית אינה חד-משמעית.
מידע נוסף
לפני נקיטת הליך אזרחי, יש לבדוק את המסמכים, מועדי ההתיישנות והסעדים האפשריים. אם התקבל כתב תביעה, חשוב לפעול בתוך המועד.