תקציר פסק הדין
הנתבע הדליק מדורה בסמוך לעסק התובעים שבו אוחסנו חומרים דליקים. השריפה התפשטה מהמדורה לעסק התובעים וגרמה לנזקים כבדים. בית המשפט קבע כי הנתבע התרשל ולא עמד בנטל הראיה להוכיח כי נקט אמצעי זהירות מספיקים. עם זאת, נקבע כי לתובעים אשם תורם של 25% בשל אחסון חומרים מסוכנים ללא אמצעי הגנה מתאימים.
הרקע העובדתי
הנתבע ופועלו הדליקו מדורה בקרבת עסק התובעים כדי לשרוף מסמכים. למרות אזהרה שקיבלו, האש התפשטה לעבר בור גזם ומשם לעסק התובעים, שספג נזק כבד. התובעים הגישו תביעה לפיצויים בגין אובדן ציוד ועוגמת נפש. בית המשפט קבע כי הנתבע אחראי לנזק אך הפחית את סכום הפיצוי בשל התנהלות התובעים.
השאלה המשפטית
האם הנתבע התרשל בהבערת אש שגרמה לנזק בעסק התובעים, והאם קם לתובעים אשם תורם בנסיבות העניין?
הכרעת בית המשפט
התביעה התקבלה בחלקה. הנתבע חויב בפיצוי בגין נזקי רכוש ועוגמת נפש, בניכוי 25% בגין אשם תורם של התובעים.
העיקרון המשפטי
סעיף 39 לפקודת הנזיקין מטיל את נטל הראיה על הנתבע להוכיח שלא התרשל כאשר מדובר בנזק שנגרם על ידי אש שהובערה על ידו.
המשמעות המעשית
מי שמדליק מדורה בסמוך למקרקעין של אחר אחראי לתוצאות התפשטותה אלא אם הוכיח נקיטת אמצעי זהירות מחמירים. עם זאת, בעלי עסק המחזיקים חומרים דליקים ללא מיגון מתאים חשופים לקביעת אשם תורם במקרה של שריפה.
מידע נוסף
לפני נקיטת הליך אזרחי, יש לבדוק את המסמכים, מועדי ההתיישנות והסעדים האפשריים. אם התקבל כתב תביעה, חשוב לפעול בתוך המועד.