התובע הוא מי שפנה לבית המשפט וביקש לקבל דבר מה. הנתבע הוא מי שהתביעה הוגשה נגדו. שניהם צריכים להכין את טענותיהם, אבל לא באותה דרך: התובע מבסס את דרישתו, והנתבע בודק מה חסר בה ומה תומך בתשובתו.

תרחיש לימודי: שכר עבודה מול עלות תיקון

בתרחיש בדוי, קבלן דורש 180,000 ש״ח והמזמין טוען לליקויים שעלות תיקונם 60,000 ש״ח. לקבלן אישורי ביצוע ותכתובת על תוספות; למזמין צילומים וחוות דעת שנערכה לאחר שחלק מהעבודה תוקן. הפער הכספי אינו מוכיח שהפתרון הוא באמצע. קודם צריך לדעת מה הוסכם, מה בוצע, מה היה לקוי ומה משמעותו המשפטית של כל רכיב.

אותו צילום עשוי לסייע למזמין להראות ליקוי, ובה בעת לעורר שאלה אם התמונה מתעדת את עבודת הקבלן לפני שהתערב אחר. אותו אישור ביצוע עשוי לבסס מסירה, אך לא בהכרח ויתור על טענה לפגם נסתר. האסטרטגיה נבנית מן ההבחנות, לא מן ההחלטה שכל מסמך הוא ״שלנו״ או ״שלהם״.