תבניות עבודה לחקירת עד

בראש הדף רושמים תפקיד, תקופת ידיעה והישג מרכזי. מתחתיו מחלקים לנושאים, ובכל נושא מציינים עובדה, מקור, שאלה ותשובה צפויה. הדף אינו תסריט שחייבים לקרוא מילה במילה; הוא מפה המאפשרת להקשיב.

לצד כל שאלה מרכזית משאירים מקום לתשובה בפועל. בלי מקום כזה, הרישום נשאר רק תכנון ולא מאפשר בדיקה לאחר העדות. מומלץ לסמן גם החלטה על התנגדות או מגבלה בשימוש במסמך.

אם העד מכחיש, מה המסמך הבא? אם אינו זוכר, איזה מקור ניתן להציג? אם מודה, האם היעד הושג ואפשר לעצור? שלוש השאלות מונעות תלות בתשובה יחידה.

אין לכתוב חלופה שמניחה עובדות שלא קיימות בתיק. תוכנית חלופית צריכה להיות מבוססת כמו התוכנית הראשית. אם אין מקור, מסמנים את החסר במקום להמציא עימות.

משווים את הדף לפרוטוקול, מתקנים רישום זמני ומעבירים הישגים לדף הסיכומים. הפרוטוקול הוא התיעוד הרשמי של הדיון. נושא שלא נשאל אינו מסומן כהוכח רק משום שתוכנן.

שמירת גרסה של התוכנית לצד תוצאותיה מאפשרת ללמוד על איכות ההכנה. המטרה אינה להצדיק כל שאלה אלא לשפר את הבחירה בפעם הבאה.

בתרגיל בדוי של מסירה, דף הנושא יכלול את הכמות שבמחלוקת, תעודת המשלוח, זהות החותם וההבדל בין יציאה מן המחסן לקבלה אצל הלקוח. שאלות על כל מערכת היחסים יופיעו רק אם הן תורמות לנושא.

במהלך החקירה משאירים מקום לתשובה בפועל ולסייגים. סימון מוכן מראש של כן או לא אינו מספיק כאשר העד משיב רק בחלק מהימים. כדאי להפריד גם בין תשובה לבין החלטה ראייתית, כדי שהשימוש בסיכומים יהיה בהתאם למעמד החומר.

הבחינו על הדף בין תחזית לתוצאה. לצד תשובה צפויה ״יאשר קבלה״ משאירים שדה ריק לתשובה שניתנה ולסייגיה. אחרת קל להפוך לאחר הדיון את מה שתוכנן למה שנדמה שהושג. רישום קצר ומדויק מועיל יותר מסימן הצלחה כללי.

בדיקת התבנית נעשית על נושא אחד מן התיק: האם ניתן למצוא את המסמך, לשאול את שאלת הפתיחה ולדעת מה לעשות אם העד מאשר, מכחיש או מסייג? אם חסרה דרך מותרת להתקדם, מציינים זאת ומחליטים אם הנושא מצדיק חקירה.