פסיכולוגיית זיכרון ומהימנות

אין צורך לאבחן את העד כדי לבדוק כיצד הוא זוכר. מבררים כמה זמן חלף, אם האירוע היה שגרתי, מה תועד בזמן אמת ומה נלמד מאוחר יותר. אין כלל שלפיו זיכרון מפורט תמיד אמין או זיכרון חלקי תמיד חשוד.

מפרידים בין גרעין האירוע לבין פרטים היקפיים. אדם עשוי לזכור שקיבל דרישה חריגה אך לא את השעה. חשיבות הפרט נקבעת לפי השאלה שבמחלוקת. אין להפוך טעות בשעה לפגיעה כוללת במהימנות כאשר אינה משנה את ההכרעה.

כאשר העד מעיין ברישום, שואלים אם הוא מזהה את כתב ידו, מתי נוצר ומה הוא זוכר בעקבותיו. אם הוא רק מסתמך על הרישום, יש לציין זאת. זהו בסיס ידיעה שונה מזיכרון עצמאי.

שאלות מנחות מדי עלולות לעודד אימוץ פרטים שהעד לא מסר. לכן בירור הוגן מתחיל במה שהוא זוכר, ורק אחר כך בוחן מסמכים וסתירות. המטרה היא לבדוק, לא לעצב מחדש.

בדוגמה בדויה, עד זוכר שמוצר היה על המדף ביום מסוים משום שהיה רגיל לראותו שם. מבררים אם הזיכרון קשור לאירוע ייחודי או לשגרה. אין להציע שהמוצר היה חסר אלא אם יש בסיס לכך; השאלה היא אם קיימת תצפית על היום המסוים.

ניתן לברר מה נאמר סמוך לאירוע, אילו מסמכים נראו מאז ועם מי התקיימו שיחות. תשובות אלה אינן מאפשרות לחשב אחוז דיוק של הזיכרון. הן מצביעות על מקורות אפשריים ועל צורך בתמיכה או בבדיקה חיצונית.

בדיקת היומן אינה מסתיימת בזיהוי כתב היד. מבררים מתי נוצר הרישום, אם הוא מתאר מה שנראה או מה שתוכנן, ואם הושלם לאחר מכן. יומן המתעד פגישה מתוכננת אינו מוכיח לבדו שהתקיימה; רישום שבוצע אחריה עשוי לעורר שאלות אחרות. רק לאחר מכן אפשר לקבוע מה הוא מוסיף לעדות.

בהערכת העדות לפי סעיף 53 לפקודת הראיות בוחנים את ההתנהגות לצד הנסיבות ואותות האמת. הביטחון של העד הוא נתון בהקשר, לא נוסחה לדיוק. אם נדרשת טענה מדעית על הזיכרון, יש לבססה במקור ובתשתית מתאימים ולא בעצם האפשרות התיאורטית של טעות.