דילוג לתוכן הפרק
חזרה לתוכן העניינים

חלק: מצבי חקירה מורכבים • פרק 27

חקירת עד מתפרץ או מתחמק

פתיחת פרק זה בתצוגת דפדוף
זמן קריאה משוער: 3 דקות

העד נשאל מי אישר את התשלום ומתחיל לתאר כמה עבד קשה. אפשר להיגרר לוויכוח, ואפשר לחזור בנחת לשאלה שלא נענתה. המטרה היא לקבל תשובה ברורה, תוך כיבוד ניהול הדיון בידי בית המשפט.

תוכן הפרק
  1. להפריד בין קושי לבין התחמקות
  2. תיעוד התשובה שניתנה בפועל
  3. הפסקה ושינוי נושא
  4. תגובה עניינית לתשובה שאינה עונה
  5. מה אפשר ללמוד מן העדות

להפריד בין קושי לבין התחמקות

עד עשוי לסטות מהשאלה משום שלא הבין אותה, משום שהיא כוללת כמה רכיבים או משום שהוא מבקש להוסיף הקשר. לפני שמייחסים התחמקות, מנסחים שאלה קצרה וברורה. אם נדרש מתורגמן או הסבר למונח, מטפלים בכך.

כאשר העד עדיין אינו משיב, אפשר להפנות לכך באופן ענייני ולבקש הוראה מבית המשפט. המטרה היא לקבל תשובה, לא לנצח בתחרות עוצמת קול. ויכוח אישי מסיט את הקשב מהחסר הראייתי.

תיעוד התשובה שניתנה בפועל

אם נשאל העד מי חתם והוא משיב שהכול נעשה כראוי, מציינים שהשאלה מתייחסת לזהות החותם. אין צורך להאשים מיד בשקר. חזרה אחת ממוקדת ובקשה להכרעה עשויות להספיק.

כאשר תשובה ארוכה כוללת הודאה רלוונטית, אין להתעלם ממנה רק משום שהעד התבטא באריכות. מסמנים את החלק החשוב ומבררים עמימות. יש להימנע מסיכום מטעה המוחק הסתייגות מהותית.

הפסקה ושינוי נושא

אם נוצר מתח המקשה על המשך בירור, ניתן לבקש הפסקה או לעבור לנושא אחר לפי ניהול הדיון. יש להקפיד על ההוראות החלות בזמן הפסקה בעדות.

בסיכומים מתארים דוגמאות מסוימות לאי־מענה ואת משמעותן. הכינוי עד מתפרץ אינו מוכיח את רכיבי התביעה ואינו מחליף ניתוח של תשובותיו.

תגובה עניינית לתשובה שאינה עונה

כאשר עד משיב בנאום, יש לזהות תחילה אם בתוך התשובה מצויה גם תשובה לשאלה. לעיתים הוא מסייג פרט מהותי, ולעיתים הוא עובר לנושא אחר. רק לאחר שמבינים את ההבדל מנסחים שאלה קצרה יותר או מבקשים מבית המשפט לסייע במיקוד.

בתרחיש בדוי נשאל מנהל אם חתם ביום מסוים, והוא מתאר את נזקי העסק. ניתן להבהיר שהשאלה כעת עוסקת במועד החתימה, תוך מתן אפשרות לסייג אם אינו זוכר. אין צורך להתווכח על כל פרט בנאום. אם החתימה והמסמך כבר הוצגו, אפשר להפנות אליהם בהתאם להחלטות.

אם העד מתפרץ, החוקר צריך להימנע מתחרות קולית. טון יציב, הפסקה קצרה ובקשה עניינית יעילים יותר מהחלפת עלבונות. אם מתעורר צורך בהפסקה, תרגום או התאמה אחרת, בית המשפט הוא שמנהל את ההליך; אין להשתמש במצוקה ככלי להפקת תשובה.

מה אפשר ללמוד מן העדות

מיקוד יכול להישמע כך: ״שמעתי את ההסבר על מצב העסק; כעת השאלה היא מי אישר את ההעברה.״ אם העד אינו יודע, מקבעים זאת ולא מבקשים שם משוער. אם הוא אומר שאי אפשר להשיב בלי הקשר, מבררים מהו ההקשר ומבקשים את הכוונת בית המשפט לפי הצורך.

בתום האירוע חוזרים לשאלה הראייתית: האם זוהה המאשר, האם הוצג רישום והאם נותר פער? תיאור העד כ״מתפרץ״ אינו מוכיח את החיוב או את ההגנה. בסיכומים דרושה דוגמה מתועדת לאי־מענה והסבר למשמעותה, לא רק התרשמות מן הטון.

רשימת בדיקה לפרק

  1. 1בדקו תחילה את ניסוחכם.
  2. 2חזרו לנקודה אחת.
  3. 3פנו לבית המשפט בעת הצורך.
  4. 4רשמו מה נענה ומה נותר פתוח.

גבול מקצועי ואתי

צעקה, לעג או התגרות אינם כלי להוכחת אמת.

דוגמה לימודית בדויה — אינה פסק דין ואינה תיק לקוח

תרחיש וניתוח מעשי

על שאלה מי אישר תשלום העד משיב בנאום על נאמנותו לחברה. אפשר לומר: 'השאלה מתייחסת לזהות המאשר, לא למניעים שלך'. אם אינו יודע, יש לקבע זאת ולא להתעקש שינקוב בשם משוער.

שאלות עבודה וחקירה לדוגמה

  1. האם ידועה לך זהות המאשר?
  2. באיזה מסמך אפשר לבדוק אותה?
  3. האם עיינת בו לפני העדות?

יש להתאים את הניסוח למקור הידיעה, לראיות ולהחלטות בתיק.

מקורות והפניות לעיון

הקישורים לחקיקה מפנים לנוסחים במאגר ויקיטקסט. לעניין הנוסח המחייב יש לעיין בפרסום הרשמי ובהוראות התחולה.

הספר נועד לעיון ולהדרכה מקצועית ואינו תחליף לייעוץ משפטי בנסיבותיו של מקרה מסוים. יישום האמור בו מחייב עיון בדין החל ובהחלטות בית המשפט.