חקירת עד אינטרסנטי

עניין כלכלי, יחסי עבודה, קרבה אישית או סכסוך קודם עשויים להיות רלוונטיים להערכת עדות. יש לברר את הקשר המסוים ולא להסתפק בכינוי עד מטעם. עובד המקבל שכר קבוע אינו זהה לעד שתמורתו תלויה בתוצאה. גם עניין שאינו כספי דורש בסיס.

השאלות צריכות להיות ענייניות: מה הקשר לצד, האם תוצאת ההליך עשויה להשפיע עליו ומה ידע על הסכסוך לפני שהסכים להעיד. אין להעלות טענת תשלום פסול בלי תשתית. עצם החזר הוצאות לגיטימי אינו מוכיח קניית עדות.

לאחר בירור הקשר חוזרים לתוכן: האם העד נכח, אילו מסמכים בדק ואם גרסתו נתמכת במקור עצמאי. עד מעוניין עשוי למסור עובדות נכונות, ועד שאין לו עניין ישיר עשוי לטעות. לכן המטרה אינה להדביק תווית אלא להראות כיצד הקשר עשוי להסביר בחירה או השמטה מסוימת.

לדוגמה, מנהל שמבקש להגן על החלטתו עשוי להדגיש אישור שקיבל ולהמעיט בתנאים שנלוו אליו. החקירה תבחן את נוסח האישור ואת הפעולות שביצע, ולא תסתפק בשאלה אם הוא רוצה להגן על שמו.

אם נטענת עדות יחידה של אדם מעוניין, יש לבחון את תחולת סעיף 54 לפקודת הראיות ואת קיומה של תמיכה. אין לטעון שהדין מחייב לדחות עדות רק בשל עניין בתוצאה.

מסקנה משכנעת מחברת בין האינטרס לבין פער מוגדר, ומראה מדוע המקור החיצוני עדיף. טיעון כולל על נאמנות העד לצד עלול להחמיץ את נקודת ההוכחה.

זיקה לצד עשויה להסביר מוטיבציה, אך אינה מחליפה בחינת תוכן העדות. יש לברר את אופי הקשר, התלות האפשרית ומועד היווצרותם. חבר קרוב, עובד קבוע ונושה ממתין מחזיקים בזיקות שונות. הכינוי אינטרסנטי אינו אומר מה בדיוק עשוי להשפיע על העד.

בתרחיש בדוי, עובד לשעבר תובע בעצמו את המעסיק ומעיד נגדו בתיק אחר. הסכסוך האישי רלוונטי לבדיקה, אך מסמך שנשלח בזמן שעבד יכול לתמוך בדבריו גם אם כיום הוא כועס. החקירה צריכה להתמודד עם המסמך ולא להסתפק בהצגת התביעה האישית.

בדקו אם התוצאה בתיק משנה זכות, חוב או הטבה של העד, ואם הוא יודע על כך. אין להציע בעובדות השאלה שקיבל הבטחה לתגמול אם אין לכך יסוד. החזר הוצאות הופעה ותגמול התלוי בתוצאה אינם אותו דבר; את ההבחנה בודקים לפי העובדות והכללים.

כדאי לברר את תנאי הזיקה לפני שמייחסים לה משמעות. עמלה על עסקה שנחתמה אינה בהכרח עמלה המותנית בגבייה; עובד שהחליף תפקיד אינו בהכרח תלוי כיום באותו מנהל. התאריך וההסדר המדויק יכולים לחזק את טענת ההשפעה או להחליש אותה. לכן מציגים מסמך או שואלים על עובדה, ולא מתחילים במסקנה שהעד ״חייב״ להעיד לטובת צד.

סעיף 54(3) לפקודת הראיות עוסק בהנמקה בהסתמכות על עדות יחידה של אדם המעוניין בתוצאות המשפט, בתנאי הסעיף. אין להפוך אותו לכלל פסילה. גם במישור המעשי, כדאי להפריד בין העובדות שהעד מאמת לבין המסקנה שלגביה מבקשים להפחית ממשקלו.