תצהירים והכנת עדים

העד אינו קולו של כתב הטענות

תצהיר צריך למסור עובדות שהמצהיר יכול לעמוד מאחוריהן, לפי המסגרת החלה. הוא אינו המקום להעביר כל טענה משפטית מפיו של עורך הדין לפיו של הלקוח. תקנה 178 מבחינה בין הדרישות לתצהירים ולהופעת המצהיר, ובין שימושים שונים בתצהיר. יש לבדוק מה הותר ומה נדרש בהליך ובבקשה המסוימים.

לפני כתיבה מראיינים את העד באופן שמאפשר לו למסור את זיכרונו. מבררים מה ראה, מה עשה, מה קרא בזמן אמת ומה למד רק אחר כך. שאלה כמו ״נכון שהנתבע הבטיח?״ עלולה להוביל לגרסה; עדיף להתחיל ב״מה נאמר בפגישה ומי נכח?״. לאחר מכן מציגים מסמכים ובודקים אם הם מרעננים זיכרון או רק מאפשרים הסקה.

לבנות רצף שניתן לבדוק

כל סעיף עוסק באירוע או בנושא מוגדר, ומפנה לנספח ברור. אם העד אינו זוכר תאריך אך המסמך מתעד אותו, מנסחים את מקור הידיעה ביושר. אין לייחס לו זיכרון אישי של נתון שנלקח מן התיק. בנציג חברה בודקים מה ידוע לו מתפקידו ומה נלמד מרישומים, ואת התשתית הנדרשת להגשתם.

טיוטה נבדקת מול העד סעיף אחר סעיף. עליו להבין את הנוסח, לזהות אי דיוקים ולתקן לפני חתימה ואימות. אין להגיש תצהיר חתום עם שינויים מהותיים שלא אושרו מחדש בדרך הנדרשת. תצהיר קצר ומדויק עדיף על תצהיר מרשים שהעד ייאלץ לסגת ממנו בחקירה.

הכנה מותרת אינה תיאום גרסה

מותר וחשוב להסביר את סדר הדיון, את החובה לומר אמת ואת ההבחנה בין זיכרון להשערה. אפשר לעבור על המסמכים ועל נקודות קושי. אין ללמד תשובות כוזבות, לתאם בין עדים את תוכן עדותם או להורות להסתיר עובדה. אם העד אומר ״אינני יודע״, אין למלא את החסר באמצעות תשובה שרוצים לשמוע.

יש להיערך להתייצבות ולזימון לפי החלטות התיק. עצם הגשת תצהיר אינה מבטיחה שכל תוכנו ישמש ראיה אם המצהיר לא יתייצב כנדרש. אם עד אינו משתף פעולה, בוחנים זימון מתאים ואת דרך הבאת ראיותיו; לא חותמים במקומו ולא מציגים זיכרון של אחר כעדותו.

בדוגמת המערכת

מנהל הכספים יכול להעיד על התשלום ועל הרישומים שהוא מכיר. הוא אינו בהכרח העד המתאים להסביר מה סוכם בפגישת האפיון שבה לא נכח. חלוקת עדויות לפי מקור הידיעה מצמצמת התנגדויות ומונעת מצב שבו עד אחד נושא על גבו את כל גרסת החברה ללא בסיס אישי מתאים.

מקורות והפניות לעיון

תקנות סדר הדין האזרחי, תקנות 67, 178; פקודת הראיות, סעיפים 15–17.